בלוג הרצאות

Junk space – Koolhaas “S” / “XL” / 11/10/2009

מאת: ארד שרון


כשלמדתי ב- A.A. בתחילת שנות ה- 80' היה קולאהס Unit master של UNIT 9. כולם עסקו אז בפרויקטים רגישים, פיוטיים, אותם הביעו בציורים עדינים מלאי נשמה. O.M.A.   עשו כבר אז את ההיפך והיו מאוד לא פופולאריים. פרויקטים אורבאניים מגלומניים באזור     ה- Dock lands. ואזורים שלמים נמחקו בצבעי אקריליק נועזים. רם קולאהס שהסתובב כמו נזיר גרום ושפוך במסדרונות ה-A.A קפץ למודעות שלנו רק בגלל זכייתה של ZAHA HADID בתחרות ה- Peak בהונג-קונג. היו אלה השנים היפות של ברנרד טשומי, שזכה בתחרות לה-וילט ושל פיטר וילסון שזכה בספריה במונסטר והסטודנטים לא כל-כך התעניינו ברם. זהה חדיד החליפה אותו בתפקיד ה- Unit Master והוא הקדיש עצמו ל- O.M.A ולבנייה. יש קטע שהוא כתב בפרק “M”, בספר S,M,L,XL,  ואת כולו הקדיש לתיאור החוויה של עשיית פרויקט כסטודנט ב- A.A.. היה זה פרויקט לתיעוד מבנה קיים ורם בחר בחומת ברלין ונסע לברלין. בפדנטיות אופיינית תעד היטב את הקיר, את המשמעות הטקטונית וההשפעה שלו על הסביבה ויצר כנראה פרויקט מקורי ומעניין. הוא חזר ללונדון להציג את הפרויקט בפני ה- Jury ב- A.A., שכלל את  אלוין בוירסקי הדיקן האגדי, סדריק פרייס, אליה קפליצקי ופיטר קוק. לאחר שגמר להציג את הפרויקט השתרר באולם שקט של התפעלות מהסטודנט המבריק ורק לאחר דקות ארוכות נשמע קולו המאיים של אלוין בוירסקי ששאל:
“O.K. so where are you going to take it from here”?
מוזר לי שאותם מורים עצמם הטילו את חתיתם גם עלי, הצורך התמידי לעניין ולחדש כסטודנט ב- A.A. השפיעו ללא ספק על קולאהס הצעיר.

“If space-junk is the human debris that litters the universe, junk space is the residue mankind leaves on the planet”
(Rem Koolhaas – “Junk space”)
אני מביט לתוך העיניים של הפאוסט ההולנדי. מנסה להבין את פיצול האישיות שלו, את הדואליות בגישתו לתקופה ההזויה שיצרה אותו, העניקה לו פרסים, מעריצים והכתירה אותו כאדריכל-על וכממשיך דרכו של קורבוזיה.
פאוסטוס נע בשמי העולם הגלובלי ובעיקר לכיוון המזרח הרחוק, חי במטוסים ועובד ומייצר בהתלהבות של איש רנסנס.
מסתבר שקולאהס הבין שהעבודה התכנונית הולכת ונגמרת במערב. לעומת זאת, במזרח הרחוק ובמיוחד בסין הוא מגלה פתיחות לרעיונות האקספרימנטאליים שלו. הוא מוצא אתרי פעולה אחרים. הוא מחליף את ה- Delirious West ב- Far out east.
חילקתי את ההרצאה לשני חלקים מתוך רצון להבין את פיצול האישיות של קולהאס ביחס לארכיטקטורה: אישיות אחת עוקרת עצמה משורשיה המודרניסטים ונמשכת באומניפוטנטיות למערכות הגלובליות בדרך לתהילת עולם.
ואילו האישיות השנייה קשורה עדיין לנפש האדריכל הקשור לרוח של הקונסטרוקטיביזם הרוסי. אישיות זו פועלת עדיין בחלל הארכיטקטוני ברעננות אקספרימנטאלית מלאת השראה.
המאחד את שני חלקי האיש הוא ניתוקו מהמסורת, מהעבר, מההיסטוריה ומכל אידיאולוגיה וקונטקסט. אלוהים מת, הסופר מת, האדריכלות מתה. הדבר היחיד שמניע את קולאהס הוא החיפוש המתמיד אחר טריטוריות בהן ניתן לממש את הרעיונות שלו.
בהמשך לפיצול האישיות פיצל קולאהס גם את O.M.A והוסיף לה דמות ראי לאקנית: A.M.O..
O.M.A היא הזרוע המבצעת של A.M.O. שהיא הזרוע התיאורטית המחקרית שלא מתעסקת עם ענף הבנייה וזאת מתוך כוונה להכשיר את הקרקע הרעיונית לפרויקטים הדיאגרמתיים והאולטרא-מגלומנים שמבצע קולאהס במזרח הרחוק.
A.M.O. מודדת ומנתחת את הסיטואציה הגלובלית דרך דיאגראמות גיאוגרפיות, דמוגרפיות, גיאופוליטיות אקלימיות וכל אינפורמציה אחרת שהיא שואבת מהאינטרנט.
{ “GO EAST” פוקד הגורו… ניו-יורק כבר לא מחכה לו.
לפי הדיאגראמה המוצבת לפניכם, מתפקדים במזרח הרחוק כ- 1/10 ממספר האדריכלים המתפקדים ב- U.S.A. ולעומת זאת במזרח הרחוק יש פי 5 יותר פרוייקטים.
בתערוכה שלו: “CONTENT”, שנפתחה השבוע בקונצטהל ברוטרדם הוא מכריז במספר הצעות תכנוניות גרנדיוזיות על כוונתו לכבוש את המזרח הרחוק.
החלק הראשון של ההרצאה ידון ב- “XL”, ב-Omnipotence  של האדריכל ההולנדי. החלק השני יעסוק ב- “S” בשורשים המודרניסטים ובבניינים ה"היפר-מודרניים" המוקדמים.

Junk Space = XL – חלק א'
במחזה בשם "מייקל קולהאס", מתאר המחזאי פון קלייסט את המהפכה היחידה שהתרחשה באנגליה. מסופר שם על איכר בשם מייקל קולאהס שסרב לשלם דמי מעבר לאציל שעמד בדרכו. בעקבות הסירוב והעונש שקיבל, המריד מייקל קולאהס מאות אלפי איכרים בצפון מערב אנגליה. במשך כחצי שנה ניצחו האיכרים ונסחפו אחרי האמביציה של קולאהס, עד שלבסוף שכרו האצילים בכסף צבא גדול שטבח והרג מאות אלפי איכרים, נשים וילדים. מאז מתקשר השם קולאהס עם המחיר הכבד של ה- Omnipotence.
כשעומד לו “XL”, קולאהס, שחצן ומאיים. נרקיסיסט המסוגל להקפיץ במהירות שיא היפר-מגדלים כמו "קפיצים ממזרון ישן". את האורגיות המבניות האלה, הוא מצדיק בשלל רעיונות פנטסטיים אותם גיבש תחת הכותרת “Fuck context”. ובניגוח האדריכלות המערבית במאמרו: “Junk space”.
המחקר הדיאגרמתי, הסכמתי – מחליף אצלו הכול. אין יותר תלותיות בשום פילוסופיה, ערכים או מערכות דיאלקטיות, מסורת, היסטוריה או דמוקרטיה. קולהאס חווה שכרון מעמקים ושחרור ומתפקד כמו תחת השפעת L.S.D.
וולטר בנג'מין מצליח לתאר יפה בכתיבה על הציור של פול קליי "אנגלוס נובוס" (“Angelus Novus”), את המצב הקיומי ממנו צמח קולאהס. הדימוי של מלאך ההיסטוריה: מרמז במשהו על המחיר הכבד של הקידמה: בתמונה מתואר מלאך הנראה כמתרחק ממשהו שהוא נועץ בו את עיניו. עיניו קרועות לרווחה, פיו פעור וכנפיו פרושות. כך צריך להראות מלאך ההיסטוריה. הוא מפנה את פניו אל העבר.
במקום שם מופיעה לפנינו שורה של אירועים, רואה הוא שואה אחת ויחידה העורמת בלי הרף גלי חורבות אלו על אלו ומטילה אותם לרגליו.

בלי ספק היה רוצה להשתהות, לעורר את המתים ולאחות את השברים, אך סערה הנושבת מגן-עדן הסתבכה בכנפיו והיא עזה כל-כך שהמלאך שוב אינו יכול לסגרן. סערה זו הודפת אותו בהתמדה אל העתיד שהוא מפנה אליו את גבו ובאותה שעה, מתגבשת ערימת       ההריסות לפניו עד השמיים. מה שאנו מכנים קידמה הוא הסערה הזאת".
במאמרו “Junk space” מבקר קולאהס את החלל בעידן הגלובליזציה. המאמר מציב דיכוטומיה מעניינת. מצד אחד מתקיף קולאהס את האדריכלות המודרנית, שהיא מבחינתו הנשורת המבנית של כל תהליך המודרניזציה, ובעיקר הוא מבקר את המגה-סטרוקטורה - צורת בנייה שהוא עצמו משתמש בה בפרויקטים העכשוויים שלו תחת השם "היפר-בניין".

ציטוט מ- “Junk space”:
"אדריכלים היו הראשונים שהמציאו את חלל הזבל וקראו לו "מגה-סטרוקטורה". הפתרון הסופי שלהם בדרך להתגברות על המחסום האדיר הניצב בפניהם. בדומה למגדלי בבל החוזרים על עצמם – סטרוקטורות ענקיות אלו ישרדו אל מעבר לנצח, מוצפים במילוי מתכלה שיעבור מספר מוטציות ללא כל שליטה".
"בתיאוריה כל מגה-סטרוקטורה תשריץ את מערכות הבת של עצמה, כך שייווצר יקום בעל חיבוריות מתמשכת. בחלל הזבל הגולם קם על יוצרו: כאן מתקיימות תת-המערכות בלבד ללא שום "מבנה על". חלקיקים יתומים המחפשים מסגרת או "תצורה".

לדעתו הניסיונות והרעיונות האל-כימיים של המודרניזם להפוך כמות לאיכות ע"י תהליכי הפשטה, חזרתיות ותכנון רציונאלי – נכשלו. הקסם לא עבד. הרעיונות, האסטטיקות והאסטרטגיות כשלו. הוא נוגח גם באידיאולוגיה וברוח הדמוקרטית של התנועה המודרנית:
"הדאגה להמונים סיממה אותנו אל ארכיטקטורה למען העם. חלל זבל נראה כסטייה … אך זוהי התמצית, הדבר העיקרי… התוצאה של המפגש בין הדרגנוע למיזוג האוויר בתוך אינקובאטור של קיר גבס".
לדעת קולאהס, למרות הכישלון של האורבניסטים להשפיע ולשלוט על תכנון העיר כמו למשל התכנון ההרואי והכושל של לה-קורבוזיה ל- Villa Radieze, העיר אף-פעם לא איבדה את המימד הכאוטי שלה
האם ההיפר בניינים אמורים להציל את הסביבה או לבלוע אותה וכיצד בכל זאת תראה ותגיב הסביבה? האם יש כוונות לשמר את האזורים האורבניים המתכלים? או לפחות חלקים מסוימים מהם?
במאמר שייחד קולאהס לקורבוזיה הוא מגלה אהדה מסוימת מעורבת בשמחה לאיד לשגיאות המודרניסט: "היד הפתוחה" שהציב לה-קורבוזיה בקומפלקס הקפיטול בשנדיגר מתנוססת כרוח רפאים מעל החלל הציבורי המודרניסטי המנוון והריק, אך באופן מפתיע במשך חצי יום החלל הריק מתמלא באנשים. כל בוקר מתרחש שם שוק שנעלם אחר הצהריים. האם עובדה זו מסמלת הצלחה מקרית בקונטקסט של כשלון ההרואיזם המודרניסטי?
קולאהס מכריז על ההתרחשות הזו בציניות אופיינית:
 “When the space is vacated, all that is left from the western imagination’s most radical attempt to organize public space is a lesson in the sublime”.
במאמר בשם“Imaginary nothingness” שפורסם בספרו S,M,L,XL, טוען קולאהס שחשוב יותר מתכנון ערים יהיה תכנון ה- Decay שלהם ורק דרך תהליכים מהפכניים של “Erasure”  של מבנים ויסוד אזורי תכנון חופשיים – “Liberty Zones” או מה שהוא מכנה:”Conceptual Navadas”, יתאפשר לתכנן אדריכלות חדשה במרכז הערים ולא בפריפריה שלהן. אותם שטחים שיפונו מבניינים שפג תוקפם ויוגדרו לפיתוח מחדש – יספקו מחדש מרחב פעיל לדמיון היצירתי.
{ כך, כמו בדיאגראמה שקולאהס פיתח יחד עם Winny mass מ- M.V.R.D.V, ניתן יהיה לפנות אזורים לפי השנה שיפוג התוקף שלהם.
מדובר בעיקר בבניינים שנבנו החל מ- 1950 ולכל בניין יש את ה- Expiration date שלו. לדברי קולאהס, מות הארכיטקטורה יהווה את הלידה מחדש של העיר. בשיטה זו של שליטה בפקיעת תוקף המבנים, ניתן יהיה לגלות מחדש את הפוטנציאל והמסורת האורבאנית הראשונית שאבדה בהערמה המבנית הסתמית.
החייאה אורבאנית וחידוש תוך שימור של מבנים היסטוריים חשובים בלבד, מהווה נקודת אור בסכמטיזציה ובגישה האורבאנית האנטי-קונטקסטואלית של קולאהס.
האידיאולוגיה היחידה שניתן להפעיל לדעת קולאהס, הוא קבלת הסיטואציה הקיימת ופעילות מפוכחת מתוך המציאות עצמה והיות ובמערב לא ניתן להשפיע יותר עקב השמרנות והסטגנציה, מרכז קולאהס את כוחו באופן אינטנסיבי במזרח הרחוק, בו תהליכי גידול האוכלוסייה והמודרניזציה מואצים באופן מטורף.
במזרח קיימת פתיחות לרעיונות וניסיונות נועזים. קולאהס הוא האיש והוא מבצע מספר הצעות תכנוניות גרנדיוזיות במיוחד למזרח הרחוק, העומדות בסתירה לביקורת שלו כלפי המגה-סטרוקטורות.
מסקנה: סוג האדריכלות היחידי שיכול לשרוד ולהדביק את קצב הגידול האדיר של האוכלוסייה במזרח הרחוק הוא ההיפר-בניין.
ההיפר-בניין לא צריך יותר את העיר. הוא מייצג את העיר וכמו הנחש של אקזופרי – לבסוף בולע את העיר ומעכל אותה ורטיקאלית.
במספר פרויקטים והצעות דיאגרמתיות להפליא, הופך קולאהס מהפילוסוף של חלל הזבל לאדריכל-על של חלל-זבל חדש שהוא מתחיל לייצר במזרח הרחוק. ההצעות הדיאגרמתיות שלו שתוכננו כנראה בחיפזון בטיסות, נשלחו ל- OMA ול- AMO לעיבוד נתונים ופיתוח.
ההיפר-בניין בבנגקוק הוא לדברי קולאהס כאמור, עיר בתוך בניין. ה"היפר" מתוכנן לאוכלוסיה של 120,000 איש. מודגש שהתכנון לא יהיה High Tech אלא ישולב איכשהו עם דרגה מסוימת של פשטות.
כדי לאכלס 120,000 איש, צריך להקים בניין בגובה של לפחות 1,000 מ' ועל-מנת למנוע חשיכה והצללה הנובעת ממגדל פירמידי גבוה,  ההצעה היא לפרק את המגדל למספר מגדלים צרים וגבוהים. המגדלים הנפגשים ותומכים קונסטרוקטיבית זה את זה, מאפשרים שלביות בביצוע.
הסירקולציה תעשה דרך מערכת "בולוורדים" ורטיקאליים: רכבלים, גונדולות, ומעליות/רכבת שיחברו את ההיפר-מגדל עם שאר חלקי העיר.
בהצעה למגדלי ה- Togok מציע קולאהס 4 מגדלים המיועדים למשרדים הראשיים של     Sum Sung בסיאול.
שוב – פיצול המגדלים בגובה 200 מ' יאפשר מגע קטן יחסית עם התכסית להחדרת אויר ואור.
הסכמטיזציה הדיאגרמתית רוקמת עור וגידים בפרויקט בניין הטלוויזיה הסינית בבייג'ין שיבוצע לקראת המשחקים האולימפיים בשנת 2008. הבניין יהיה בשטח של 558,000 מ"ר על תכסית של 180,000 מ"ר עם לובי ל- 10,000 איש ופרוגראמות מורכבות הממלאות את     טבעת המוביוס המבנית הזו, שמטרתה העיקרית ליצור מערכת פרוגרמאתית וסירקולציה חזרתית. בעבודה על הפרויקט הזה, מעסיק כיום קולאהס צוות של 60 איש, אותם הוא מתעתד להטיס בקרוב למשרד שהוא מקים בבייג'ין.


ולסיום החלק הראשון -

"קללת החלל הציבורי: פאשיזם לטנטי אשר סוחף, ליתר בטחון, בעזרת מיני סמלים, ספסלים, סימפטיה… חלל זבל הוא פוסט אקסיסטנציאלי, הוא גורם לך לאי-ביטחון באשר לזהותך, מחביא את אשר אתה הולך אליו, מחזיר לאחור את אשר היית. מי אתה חושב שאתה? מי אתה רוצה להיות? (הערה לארכיטקטים: חשבתם שתוכלו להתעלם מחלל הזבל… לבקר בו מעת לעת בהיחבא, להתייחס אליו בבוז מתנשא או ליהנות ממנו בשם מישהו אחר… כיוון שלא הבנת אותו זרקת ממך את המפתחות… אבל עכשיו הארכיטקטורה שלך היא נגועה, נעשית גם היא חלקה, כוללנית, המשכית, מעוקמת, עסוקה, מוצפת בחצרות פתוחים… חתימת הזבל (סימן מסחרי שמור) היא הארכיטקטורה החדשה, השליית הגדלות הקודמת של המקצוע, מוקטנת למימד הניתן לטיפול, חלל זבל פחות ההמוניות הברוכה שלו. כל דבר שעבר מתיחה, לימוזינות, חלקי גוף, מטוסים – הופך לחלל זבל, כאשר הרעיון המקורי מעוות. תחזיר לאחור, תברר מחדש, תחבר שוב, תמתח פנים, תתחבר, תציל, תתכנן מחדש, תחזיר את שיש הפרתנון, תעשה מחדש, תכבד, תשכיר - פעלים שהוראתם 'מחדש' יביאו לידי חלל זבל. חלל זבל יהיה הקבר שלנו. מחצית האנושות מזהמת על-מנת לייצר, והחצי השני מייצרת על-מנת לזהם".


חלק ב' – “S” = היפר-מודרניזם שפוי:

העבודות המוקדמות, האנושיות יחסית של קולאהס מתקשרות לפרשנות מוקדמת ואופטימית שכתב וולטר בנג'מין לאותו ציור של פול קליי:
"אף שהוא המלאך בעל טפרים וכנפיים חדות משויפות כסכין, הוא אינו מראה כוונה להתנפל על מי שמביט בו. הוא נועץ מבטו לזמן ארוך ואז הוא נסוג לאחור צעד אחר צעד. מדוע? על-מנת למשוך אותו אל אותה דרך אל העתיד, אשר ממנה הגיע ואשר הוא כה מטיב להכיר. הוא רוצה את האושר: את המתח שבין אקסטאזת החד-פעמי, החדש שעדיין לא נחווה וגם את התענוג של החזרה, של ההתחלה מחדש של מה שכבר נחווה. לכן החדשנות היחידה שהוא יכול להשיג, עוברת דרך החזרה, כאשר הוא שוב מושך בן-אדם עימו.
כך אני: כשראיתי אותך לראשונה, חזרתי יחד איתך לעבר אותו מקום ממנו הגעתי".

החזרה הנצחית עליה כתב גם ניטשה מהווה את האספקט הדיאלקטי הפילוסופי, הלא סגנוני והלא ויזואלי של המודרניזם. המודרניזם ממקם עצמו דיאלקטית ביחס לתרבות ע"י קריאה וניתוח מחודש של העבר ביחס למציאות האנושית המשתנה. זהו תהליך דינמי מתמיד של בחינה מחדש ודו-שיח עקבי בו המודרניסט הוא מעין מדיאטור, מדיום בין העבר להווה. בדיאלוג הזה אין העדפה לעבר או להווה ורק הניגודיות והייחודיות נבחנים בכל מקרה ומקרה לגופו.
בבניינים כמו הקונצטהל, האדוקטוריום, הבית בבורדו, הצעה לתחרות לספריה הלאומית בפריז, הספרייה במונטריאול וחנות "פראדה" - מרענן קולאהס את הדו-שיח הזה ויוצר קשר עם שורשיו המודרניסטים הקונסטרוקטיביסטיים. לאחר ששחרר עצמו לחלוטין מכל אידיאולוגיה, הוא ממציא קטגוריות על-מנת ליצור שפה אדריכלית המתרגמת פרוגראמות לחוויה מקורית בזמן אמת בחלל, תוך התעלמות מקונטקסט, תוך יצירת במות להתרחשות  והפיכת האדריכלות למעין מופע תיאטרלי המתרחש בחלל ונצפה ומשוחק ע"י המאכלסים אותו, הוא עושה שימוש ב- ”Fold” כדי לבטא התרחשות ה"חזרה" בחלל כפי שמבטא  אותה בנג'מין.


החזרה לעונג הראשוני, או בתרגום לאדריכלות - תכנון מערכות היוצרות המשכיות וחזרתיות תוך שילוב מתח בחוויית החד-פעמי כמו למשל בפרויקט הקונצטהל, הוא רעיון מרכזי באדריכלות של קולאהס, בנוסף לאימוץ המכאניקה בביטוי סוריאליסטי בבית בבורדו ובחנות פראדה בניו-יורק.
המכאניקה הסוריאליסטית אפיינה את מרסל דושמפ ופיקביה וגם את הקונסטרוקטיביסטיים ולדימיר טטלין ואיוון לאונידוב, ששימשו לקולאהס מקור להשראה.


1. מבני פרוגרמה תלויים {4006-4012} וחללים מתווכים ביניהם
Negotiation spaces :

מבני הפרוגראמה התלויים, מושפעים מהקונסטרביסטיים הרוסיים ובמיוחד מהאדריכלות הפיסולית של טטלין ומההצעה שלו למגדל המכיל את כל משרדי הפוליבירו.
המבנים שעוצבו כצורות גיאומטריות ראשוניות המוחזקות ע"י המעטפת הספירלית, תוכננו לנוע במהירויות שונות.
מלניקוב הציע למקם חניון ציבורי מעל גשר ה- Pont neuf בפריז, וליצור מערכת פרוגרמתית לשימוש הציבור בנוף הבורגני של פריז.
השפעה נוספת היא ההצעה של Zaha Hadid – תלמידתו השקדנית של קולאהס מה- A.A. ומהצעתה הזוכה למלון ב- Peak בהונג-קונג. ההצעה של חדיד שלא מומשה, יצרה מעין מהפכה באדריכלות של תחילת שנות ה- 80' בדינמיות, בגרפיקה ובפירוק המבנים לגורמים.
קולאהס ישם את הרעיונות בהצעתו הלא-זוכה לספריה הלאומית בפריז כשתלה חללים באופן חופשי בחלל על-מנת לחצוב אותם כ- Voids מהבשר של הקומות וכתב על כך במשרד הפטנטים שאלתר ב: “Content”.
אפשר למקם את החללים המשותפים והחשובים ביותר בבניין ע"י הסרה Elimination של חומר במקום ע"י הוספת Addition וזאת ע"י הוצאה החוצה של צורות מהבלוק כמו כדורי גלידה.
בספריה הציבורית בסיאטל וושינגטון יצר קולאהס 5 מבנים תלויים באוויר, כל מבנה מכיל פרוגראמה שונה ולכן גם תוכנן באופן שונה מבחינת הסגנון והגודל. החללים שנוצרו בין המבנים הפרוגרמאתיים התלויים, תוכננו כחללים מתווכחים: חללים לעבודה, קריאה, למשחק ומפגש.
2. השימוש ב- Fold – טריטוריות הסטודנטים באדוקטוריום באוטרכט:
קיפוליות היא שיטה תכנונית שאומצה בעיקר ע"י פטר אייזנמן, דילר וסקופידו ו- F.O.A. בטרמינל שתכננו ביוקוהאמה. כולם קראו את ”Libniz or the fold” של Gilles Deleuze. Folding  מאפשר תכנון המשכי של הנוף החללי בגליות ודפורמציה של שכבות הפרוגראמה הגולשות באופן רנדומאלי ודינמי אחת לתוך השנייה.
האדוקטוריום מזכיר את שורשיו הסטודנטיאליים של קולאהס שהיה בוגר קיץ 68' – תקופת מהומות הסטודנטים בפריז. באופן חד-פעמי הוא מאמץ בתכנון אידיאולוגיה סוציאליסטית המושפעת מהאוונגרד הרוסי של המהפכה וגם מהצעתו הלא זוכה של לה-קורבוזיה לארמון הסובייטים.
דרך החזית חתך של האדוקטוריום האופיינית לקורבוזייה ניתן להבין את החלוקה הפרוגרמאתית של הבניין כולו. החלל הסוציאליסטי הציבורי של כלל הקמפוס הכולל 900 מושבים מוקם מתחת לשיפוע מושבי האודיטוריומים ומולם ומעליהם מוקמו אחד על-גבי השני חללי אולמות הבחינה. טריטוריות הלימוד הוגדרו בברור בחזית חתך של המבנה.
בכניסה לאדוקטוריום תוכננה מערכת רמפות המובילה את הסטודנטים מחלל המבואה כלפי מטה לכיוון אולם המפגש והלימוד וכלפי מעלה ברמפה הממוקמת בין שני האודיטוריומים. האודיטוריומים עצמם מהווים תזכורת לאדריכלות ולאומנות הסופרמטיסטית של מלוויץ והמעבר הדיגונלי בין המושבים מזכיר את הפוויליון של מלניקוב בפריז.
תא ההקרנה המצופה עץ לבוד צוטט מהעבודות של לאונידוב  הקירות של אחד האודיטוריום מצופים בפולי-קרבונט מהווים משחק קינטי המאפשר מבטים אקראיים לתוך האודיטוריום.
3.  המכניקה הסוריאליסטית – הבית בבורדו / פראדה, Maison a’ bordeanx
בתכנון הווילה הזו, מפגין קולאהס יכולת וירטואוזית בהמצאת פרוגראמה פיוטית תפורה בדיוק לצרכי המשתמש. גם פרויקט זה מושפע מהקונסטרקטיביזם של טטלין, מה- Large glass של מרסל דושמפ המתעדת יחסים ארוטיים מכאניים דרך טרנספורמציה פרספקטיבית ויחסים בין שני חלקי התמונה היות ובעל הבית עבר תאונת דרכים שריתקה אותו לכיסא גלגלים, תכנן קולאהס בית אקטיבי למשתמש פסיבי.
הבניין מחולק לשלושה בניינים הממוקמים אחד על גבי השני: המבנה התחתון הקבור חלקית בקרקע – מתוכנן כמערות החצובות באדמה עם אופי אינטימי.
הבניין הגבוה, העליון מהווה את אזור המגורים של ההורים והילדים.
בין שני הבניינים מוקם החלל החשוב ביותר: ה- Living Room, קופסת זכוכית שקופה. מעליה חלל המגורים עם חורי חלונות קטנים נראה חשוך ואינטימי בלילה.
הבניין תוכנן יחד עם המהנדס ססיל בלמונט כקונזולה ענקית ללא תמיכת עמודים על-מנת לאפשר לחדר, מעלית של בעל הבית לנוע ורטיקאלית בחופשיות מעלה-מטה כמו    {56} ה- Buchlors של דושמפ, בין שלושת הבניינים.
לאורך כל ציר תנועת המעלית מיקם קולאהס קיר המכיל את כל צרכיו של בעל הבית: ספרים, יצירות אומנות ובמרתף – אוסף היין שלו…
תנועת המעלית משנה את הארכיטקטורה. המכונה מהווה את לב הקומפוזיציה.
Prada:
הרכילויות מדברות על רומן חם בין קולאהס לבין מיוצ'יאה פראדה. ואולי לא במקרה היא המציאה בהשראת המאהב מעיל גשם חדש. המעיל שקוף לגמרי וחושפני אבל כשהוא נרטב מגשם או מכל נוזל אחר, הוא נהייה אטום וחושף רק את הקונטורים והטופוגרפיה של הגוף.
בצורה דומה תכנן קולאהס את תאי ההלבשה המצוידים במצלמות וידאו בחנות פראדה בניו-יורק. קירות תאי ההלבשה עשויים מזכוכית יקרה בשם Priva – Lite. זכוכית זו מכילה בתוכה נוזל עם רכיבים אלקטרוניים. בלחיצת מתג מופעל Pulse חשמלי המכווץ את מולקולות הנוזל ותא ההלבשה הופך משקוף לאטום לפי הכוונות האקסביציוניסטיות של מודד הבגדים.


החנות תוכננה תוך שילוב רעיוני של תיאטרליות החלל עם הסוריאליזם המכאני של   הוילה בבורדו.
חללי התצוגה ניתנים לפיזור ולתנועה על גבי מסילות בחלל החנות לפי תכנון המוצגים בחלל.
מושבי האמפיתיאטרון מציגים נעליים שכאילו נשכחו ע"י המבקרים ובזמן אחר משמש האמפי להצגות בזמן אמת על-גבי במה מכאנית.
4.  במות להתרחשות בזמן אמת:
קונצטהאל:

השבוע נפתחה במוזיאון הקונצטהאל ברוטרדם התערוכה “Content”.
במוזיאון באים לידי ביטוי כמה מרעיונותיו הארכיטקטוניים הראשוניים והיפים ביותר: סירקולציה חזרתית טבעתית המאפשרת טיול דרך חללי המבנה כשלכל חלל ייחודיות ואופי שונה.
הבניין מפתח את רעיון התכנית הפתוחה של קורבוזיה ומאמץ את השימוש שלו בחתך החזית המקרין את "ההצגה" כלפי הסביבה.
לקונצטהאל מגיעים דרך הפארק לאחר מעבר מעל גשר מרחף מעל הצמחייה ומוביל לרחוב פנימי העובר מתחת לבניין ומאפשר לחוות  חלק מהמוזיאון מבלי לשלם כרטיס. הכניסה לקפטריה ולמוזיאון נעשית דרך מעבר זה.
הקפטריה מקופלת מתחת לאודיטוריום. האודיטוריום המשופע עם הכיסאות הצבעוניים "מכיל" מתחתיו את הקפטריה.
חנות הספרים חודרת לתוך חלל הקפטריה תוך יצירת רצף אדריכלי לא מאולץ של חללים. השימוש בתאורה – טבעית ומלאכותית, נעשה בצורה מבוקרת, לא על-מנת להציג גוף תאורה מעוצב כזה או אחר אלא על-מנת ליצור אפקט חווייתי: דוגמא אופיינית היא תאורת הניאונים הממוקמים מאחורי קיר פולי-קרבונט באודיטוריום.
הפוליקרבונט, שהוא חומר תעשייתי, מסווה באופן אפקטיבי את הניאון וגורם להתפשטות האור בצורה רכה, קווית-מונדריאנית.

 
השימוש בניאונים גלויים נעשה גם בתקרת הקפטריה במטרה להסתיר את מערכות הספרינקלרים והחשמל – הגופים האמורפיים יוצרים "סערת" ניאונים על גבי התקרה שסוחפת לתוך האסתטיקה גם את המערכות המכניות.
באוניברסיטה של ברקלי ובאולם ההרצאות העמוס באוהדים נרגשים עוברת הלחשושית: הוא הגיע. לאחר הצגה מתחסדת של הפרופסור שמכנה אותו "קורבוזיה החדש" החלה ההרצאה. קולאהס מראה תמונות של ידיו אוחזות ספר פתוח וחושף תמונה של העיר Shenzemhen (שנזמהן) בסין – עיר מודרניסטית בת 8 שנים.
הוא מסביר לאוהדים שאוכלוסיית העיר תגדל ב- 20 שנה הבאות מ- 12 מליון ל- 36 מליון. לדבריו בסין בניינים בני 40 קומות מתוכננים על מקינטושים תוך שבוע ימים.
הוא טוען שבקונטקסט של ההיפר-פיתוח, הערכים הארכיטקטוניים הקלאסיים כגון אסטטיקה, קומפוזיציה ואיזון, אינם רלוונטיים יותר. המהירות של הצרכים המשתנים והדרישות, משאירים את האדריכלות המסורתית מחוץ למרוץ.
כל שנה, הוא סיפר לקהל, ב- Pearl River Delta מיוצרת בנייה אורבאנית בהיקף של 500 קמ"ר – גודל השווה לפעמיים הגודל של פריז.
ולמרות הרומנטיות שבדבר, אני מעדיף ללא ספק את העונג הראשוני של החזרה לאדריכלות של הקונצטהאל.