בלוג הרצאות

ה"קבוע" וה"משתנה" באדריכלות / 11/10/2009

מאת: אד' ארד שרון

אפילו הפסיכואנליזה מכירה כיום בעובדה שקיים בנפש האדם ערך גנטי מולד השונה וייחודי מאדם לאדם.
הפסיכואנליזה, שמאז פרויד האמינה בשינויים התנהגותיים המתחוללים בנפש, מקבלת כיום את התזה שהנפש מורכבת משני קטבים עיקריים:
מצד אחד האלמנט הגנטי הלא משתנה ומצד שני אלמנטים משתנים המעצבים את הנפש דרך תהליכים מורכבים, דינמיים ואקטיביים שמתחוללים במהלך החיים.
האלמנטים הלא משתנים מאפיינים את צרכי המין האנושי מתחילת הזמנים: הצורך לאהוב, הצורך להתמודד עם המוות, הצורך לבטא רגשות, הצורך באמונה, הצורך בכוח, בהומור, ההתמודדות עם כח המשיכה, הצורך בביטוי אומנותי ובהתנסות בחוויה אומנותית, הצורך בהתייחסות לטבע ולסביבה: לאלמנטים לאוויר, לאור, לצל, הצורך באינטראקציה ובמפגש עם אנשים, הצורך בחלל מוגן הצורך בפיתוח הנפש ובפיתוח בריאות הגוף והצורך בהתבוננות ובלימודן הצורך בצבע, בצורה בסדר ובכאוס. צרבים קבועים אלו מקבלים מינונים שונים בפרמתולוגיה הנפשית. לעומת צרכים קבועים אלו, הצרכים המשתנים מאופיינים בצורך לחוות בהווה, להשפיע על התקופה, ולחוות גילוי וריגושים מיידיים.
מקצוע האדריכלות משמש מאז ומתמיד כראי לנפש האדם ולצרכיה. למקצוע היה בעבר גם תפקיד לשקף את התופעה הפסיכואנליטית הזו.
בכל התקופות נתנה האדריכלות מענה וביטוי לצרכים המיידים והפונקציונאליים של האדם. צרכים כגון: מהסה וקורת גג, הגנה וחלל! מגורים. במקביל לכך היתה האדריכלות אחראית גם על שמירת סדר בכאוס הקיומי. היא עשתה זאת ע"י יצירת סמלים ומערכות איקונוגראפיות שעוגנו בחומר, במסה ובתכנון החלל.
לדוגמא, קתדרלה גותית שנבנתה לאורך 400 שנה ויותר, קיפלה לתוכה סגנונות וסמלים שייצגו בחומר את החברה שיצרה אותם. בכך שימשה הקתדרלה הגותית עוגן וגל-עד לחוויה ולזיכרון הקולקטיבי ונתנה ביטוי בעל משמעות ותונו שהיה מובן לכל מי שחווה את חלליה.
מהפכות תרבות ואמונה, התפוררות ההגמוניה הדתית ומה שהפילוסוף ניטשה קרא:
"THE DEATH OF GOD" וכן ההתפתחות הטכנולוגית שליוותה תהליכים אלו, אפשרו את כיבוש העולם ה"לא ידוע" ע"י המערב ובמקביל כיבוש אינטלקטואלי של טריטוריות לא מודעות בנפש שאפשרו להתבונן ולהבין טוב יותר את היקום.
השינויים שהחלו בתקופת הרנסנס הובילו למעשה לסיטואציה התרבותית העכשווית ולמעבר ההדרגתי מהביטוי הטקטוני הבלתי משתנה, הסטטי והמוצק, למימד האלקטרוני חסר החומריות והמשתנה ללא הרף, מימד ה- SOFTWARE המאפיין את התקופה שלנו.
כפי שהבין היטב הסופר ומבקר התרבות מרשל ברמן וציטט את קרל מרקס: THAT IS     ALL" AIR INTO MELTS SOLID". התרבות המערבית נמצאת בתהליך מתמיד של שינוי ו- FLUX.

אם נקפוץ במכונת הזמן למנייריזם הסגנוני המאפיין את האדריכלות של העשור האחרון נבחין בכך שכל אדריכל מהווה למעשה מערכת אוטונומית הרמטית ואידיוסנקרטית של ביטוי: ז'אן נובל וההשפעה שהוא שואב ממטוס ה- NIGHTHAWK, פיטר אייזנמן וההשפעה שלו מהאדריכל הפשיסט גוספה טיראני והשימוש שעשה בגריד המשתנה כמערכת דינמית של הבעה צורנית.
רם קולהאס ותחילת השימוש ב- FOLD, נורמן פוסטר בטכנולוגיה ובפרטים בשיתוף פעולה עם המהנדסים המוכשרים של ARUY OVE בסגנון ה- HIGHTECH, בריצ'רד מאייר ובשימוש הלא משתנה שלו בציפוי הלבן וברמפות, בדניאל ליבסקינד ובביטוי הפלסטי הלפעמים מוצלח של רעיונות מופשטים.

להולנדים המעופפים ה- MVRDV, WILSON, וכמובן פרנק גרי שיוצר חוויה הטרוגנית ואירוע תיירותי בבילבאו או בגי'נג'ר ופרד והשמלה של מרלין מונרו בפראג.

וכן האדריכלים המונוליתיים הרצוג ודה-מרון - שימוש בקליפת המבנה ובהבעה הומוגנית של המסה.

האדריכל לורד פוסטר והפעם בדוגמא חיובית המשלבת את המשתנה עם הקבוע ובאה לידי ביטוי בקירוי ה- MUSEUM BRITISH בגג גאוני מבחינה קונסטרוקטיבית והפיכת החלל שהיה בלתי מנוצל לאטריום עשיר בהתרחשויות שהחזיר אליי מבקרים רבים.
גשר המילניום שסוף סוף התייצב ומאפשר לעבור מעל התמזה בדרך ל- MODERN TATE של הרצוג ודה-מרון - מוזיאון שהוא בפני עצמו אייקון תרבותי תיירותי שתוכנן במבנה קיים וקתרזיס חווייתי מרגש לתייר ולשוחר האומנות.

קשה אולי להאמין אבל את תהליך המנייריזם והתפיסה של האדריכל כסופר-סטאר וכמודל לחיקוי, החלו שני אדריכלים מהרנסנס ומהברוק, מיכאל אנג'לו ופרנצ'סקו בורומיני.
מיכאל אנג'לו בתכנון ה- LIBRARY LAURENTIAN ב- 1542. מיכאל אנג'לו הציג מדרגות הרואיות שמלאו חלל מבואה צר המוביל לחלל הספרייה. לראשונה מופיעים העמודים בתפקיד חדש: לא בתפקידם הטרדיציונלי כתומכים, אלא כאלמנטים מנייריסטיים דקורטיביים והם מוקמו לשם כך כמוצגים בתוך נישות מתוכננות בקירות. אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה קורא אדריכל תיגר על כח המשיכה ומצהיר על כוונותיו כאומן מקורי בעל ביטוי אישי.

גאון נוסף, האדריכל פרנצ'סקו ברומיני מבשר את תיאוריית ה- "FOLD" העכשווית בכנסיה קטנה ברומא בשם: "FONTANA QUARTRO LA A CARLINO SANTA". לראשונה הופכת חזית הכנסייה למערכת דינמית של מישורים, יוצרת מערכות של CONVEX ו- CONCAVE בתנועת קיפול אחת.

מערכות ה- FOLD המבשרות מבנים שהושלמו לאחרונה לדוגמא: פרויקט ה- YOKOHAMA TERMINAL שתוכנן ע"י אדריכלי F.O.A.. הפרויקט מבטא את העיסוק העכשווי
ב- LANDSCAPE ARTIFICIAL ובתיאוריית ה- FOLD. לפי הטקסטים הפילוסופיים של הפילוסוף ליבניץ וממשיך דרכו העכשווי הפילוסוף דלז.

תנועת המודרניזם המהפכנית באומנות ובאדריכלות השתלטה מסוף המאה שעברה על השדה האסתטי. באדריכלות הפכו תהליכים רציונאליים ודיאגרמתיים למרכזיים בתהליך התכנון.
דגש כמעט מוחלט הושם על הצד הפונקציונאלי - אסתטי, בתמונה מורי הבאוהאוס הרציניים, האפרוריים, מצוידים בחשיבות עצמית רבה של אישים הרואיים בדרכם לשנות את ההיסטוריה.

בתכנון ערים כבשו הדיאגרמתיות וההפשטה שיאים חדישים. לדוגמא התכנית המונדריאנית שהציע לה-קורבוזיה לתכנון עיר של מיליון תושבים בקרבת פריז.
התכנית של "RADIEZE VILLA" מפצלת ומחלקת את הקומפרטמנט0 של העיר לחלקים נפרדים בעלי התרחשויות שונות. במרכז העיר מיקם קורבוזיה גריד של גורדי שחקים בצורת צלבים שצפו בפארקים ירוקים. אין זכר לרחוב המסדרונות הקלאסי, לסמלים, לאיקונוגרפיה או תזכיר כלשהו של העבר, המודרניזם בהפשטה ובקור המצמרר ביותר שלו.

דוגמא נוספת היא התכנון שהציע קורבוזיה לאלג'יר וקשירת שני מרכזים אורבאניים ע"י מבנה שמוקם מתחת לאוטוסטראדה. אויר, נוף ו- SPEED רעיונות חביבים על קורבוזיה על חשבון סביבה ומקומות מפגש.

הבניה הלבנה, הדמוקרטית והאופטימית של האדריכלים המודרניסטים הפכה בשנות ה- 60' להיות שדה הומוגני אין סופי של מבנים זהים - מלונדון דרך פריז ומוסקבה ועד ליד-אליהו, דווקא לה-קורבוזיה שאחרי הכל גם היה מנייריסט מוכשר ביותר, ידע לשבור את ההומוגניות הבינלאומית בבניינים הטרוגניים ייחודיים כמו הכנסייה ברונשמפ ובלה-טורט ובבניין הראשון הברוקי א-לה- בורומיני שתכנן בנעוריו.

הצורך לערכים הבלתי משתנים, למימד הקבוע המרגיע של האדריכלות לא בא על סיפוקו. במיוחד בתרבות שלנו המאופיינת ע"י מימד ה- SOFTWARE הצורך באין ספור גירויים ובעזרת השלט הרחוק, היכולת לשלוט בכל האספקטים של החיים מהמחשב ומהטלוויזיה בלי לקום מהכורסא בסלון: בקניות שאפשר לעשות דרך האינטרנט, בעבודה, במשחקי ביצירה, ביחסים עם חברים, בליקוט אינפורמציה תרבותית ובסימולציה וירטואלית של כל סיטואציה אפשרית.
אינטרוברציה חסרת גבולות זו גורמת לעיתים לריקון העיר וחלליה מהתכנים הסימבוליים שלה. יחידת המגורים כפי שזיהה פילוסוף התקשורת בודרילר, הפכה להיות מעין תא קטן אקטיבי ומבודד של ריכוז אינפורמציה ושליטה מרחוק במתרחש.
בתמונה שער הכניסה הוויקטוריאני דרכו נכנסתי עם כאב בטן לחללי ה- .A.A דרך אלמנט של קביעות ויציבות הישר לעולם אקדמאי תזזיתי שהוליד חלק מהאדריכלים המנייריסטים והיצירתיים ביותר של התקופה.

כמו בשיר של ה- STRANGLERS - "MORE ANY NEROS MORE NO", הגאונים שהערצתי התמוטטו לצערי לנגד עיני. בהתחלה היתה זו זהה אדיד כשזכתה עוד בתור סטודנטית בתחרות הבינלאומית לתכנון מלון ב- PEAK בהונג-קונג. בפרויקט חסר תקדים, היא שינתה במנה אחת את כל הגרפיקה של המקצוע. פוצצה לחתיכות את המבנה ויצרה דרמה פלסטית דינמית שלא נראתה מימי אל-ליזיצקי, מלוויץ והקונסטרוקטיביסטים הרוסים. גורדי השחקים ההוריזונטליים שלה עפו מעל שמי הונג-קונג והשאירו את השופטים בתחרות כמו ריצ'רד מאייר פעורי פה.

התמוטט לו גם ברנרד טשומי שהבין עד לדרגת חיקוי את האדריכל הרוסי צ'רניחוב שצייר בכישרון פנטסיות מחווית האוטופיה התעשייתית של בתי החרושת ברוסיה. טשומי יצר את השפה הנרטיבית והקים את תנועת N.A.T.O. שהטיפה לחשיבות האירוע כבסיס לתכנון. תנועה זו שינתה את תהליכי החשיבה של הסטודנטים ב-A.A.. טשומי גם זכה בתחילת שנות ה- 80' בתחרות לתכנון פארק לה-וילט עובדה שביססה אותו כסופר סטאר בינלאומי. קשריו עם הפילוסוף ג'אק דרידה הולידו את תנועת הדיקונסטרקטיבזם.

MONDO DEL THEATRO של אלדו רוסי בוונציה
PEUPLE LE POUR VERSAILLE של רקארדו בופיל כפרפראזה על PEOPLE THE FOR PALACES של סטאלין.
הציבור שלא הבין מעולם את השפה האליטיסטית בה דיבר המודרניזם, התעייף מהאסתטיקה הקרה ודרש אדריכלות נוסטלגית ברורה ומובנת.
האדריכלים, על-מנת לרצות את דעת הקהל והקליינטים, פנו בתחילת שנות ה-80' לסגנון הפוסט מודרני הניאו-קלאסי ולנוסטלגיה, תוך ציטוטים שונים ומשונים ממחסני ההיסטוריה. אדריכלים מוכשרים יותר פנו כריאקציה למנייריזם אידיוסקרטי ומובן בעיקר לעצמם ולאליטה האינטלקטואלית.

בארץ, התפתחה בשנות ה- 60' בטכניון, אדריכלות ריג'ונלית שבחנה מורפולוגיה גיאומטרית והשתמשה בבטון גלוי כחומר כמעט בלעדי להבעת רעיונות מבניים.
אדריכלות זו נתקלה בביקורת זועמת הן ע"י הציבור והן ע"י מזמיני העבודה. ביקורת לעיתים מוצדקת היות והתכנון הצורני הזניח לעיתים את פיתוח חללי המבנים.
אדריכלים שהובילו את האוונגרד המקומי של שנות ה- 60' התעייפו מהמאבקים והחלו לתכנן מבנים פוסט-מודרניים עם שילוב צורות שונות החסרות כל קשר לקונטקסט כלשהו חברתי, תרבותי או סביבתי. ביום מתגעגעת האליטה האינטלקטואלית של המקצוע בנוסטלגיה למודרניזם של שנות ה- 30' ובארץ מתגעגעים לסגנון ה"ישראלי האמיתי", לברוטליזם הראקציונרי של שנות ה- 60'.
בכל המבוכה האינטלקטואלית הזו, בתוספת המצב הכלכלי והמיתון, נוצר כיום וואקום תרבותי במקצוע האדריכלות. וואקום זה מוצא את ביטויו גם באקדמיה ובעבודות הסטודנטים. חלק גדול מהאנרגיה שמושקעת בעבודות דרך מהקר, עיבוד התכנון והמחשתו באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים, מתבזבזת על FORCE DE TOUR אסתטי שברוב המקרים חסר כל חשיבות ורלוונטיות מהותית לבעיות ולמציאות התקופה.
אדריכלות, שהיא מקצוע שנתן מענה לצרכים חברתיים אמיתיים קבועים ומשתנים כאחד, לא יכולה להרשות לעצמה להתנתק מהקונטקסט התרבותי, חברתי-פוליטי ולהתקפל לתוך עצמה. הרלוונטיות של האדריכלות כמקצוע מועמדת כיום בספק עקב הדגש הכמעט מוחלט שניתן כיום לאסתטיקה.
אדריכלים הפכו לנרקומנים של ריגושים בעלי צורך אינסופי להמציא צורות וסגנונות, ליצור קתרזיס אחר קתרזיס ללא מהות ותוכן, ללא גישה אמיתית לבעיות הקיימות במציאות.
שיטת הלימוד ומהות המקצוע חייבים להשתנות. במציאות הנוכחית הקשה אין הצדקה להמשיך לעסוק בקוקטייל הזה של פונקציה, צורה ואסתטיקה. יש לתכנן מתוך הבנת בעיות השעה וליצור חוויה אדריכלית שתתן מענה לבעיות ולתקופה וגם לצרכים הלא משתנים של נפש האדם.